ביצורית בע"מ נ' דבאח ואח'

החלטה

בעניין : הודעה ובקשה לתיקון כתב התביעה

1.בפניי בקשה להורות על תיקון כתב התביעה, אשר עניינה הוספת עילת תביעה בגין המחאת זכות אשר ניתנה לתובעת על-ידי הרשות המקומית, לגבות מהנתבע את הוצאות האכיפה בגין אמצעי האכיפה שננקטו כנגדו.

רקע עובדתי

2.התובעת, חברת ביצורית בע"מ (להלן : "התובעת") עוסקת בין היתר במתן שירותי גבייה ואכיפת גבייה עבור רשויות מקומיות. במועדים הרלבנטיים לתובענה, עבור מועצה מקומית אלשאג'ור, אשר כללה בתוכה את הישוב דיר אל אסד.

התובעת הגישה כתב תביעה על סכום קצוב, לפי סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, על-סך 2224.23 ש"ח, בגין פעולות האכיפה שננקטו בעניינו של הנתבע, מר סוהיל דבאח (להלן : "הנתבע").

3. ב- 8/8/2010 הנתבע הגיש, בין היתר, בקשה לסילוק על הסף והתנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב. בין טענותיו הטענה, כי לא צורף לבקשת הביצוע ולו מסמך אחד המזכה את התובעת לפעול על-פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, ועל כן דין תביעת התובעת להדחות על הסף.

4. ביום 18/10/2010 התובעת הגישה תגובה להתנגדות הנתבע, ובמסגרתה אזכרה וצרפה את חוזה התקשרות, אשר נערך בין עיריית אלשאע'ור לתובעת ביום 16/10/2007, לרבות מסמך אשר כותרתו "פרק ב' – לחוזה התקשרות לשירותי גביה במסגרת מכרז שג/2007/ 28 – פרוט השירותים" מיום 1/11/2007.

לטענת התובעת, בחוזה ההתקשרות, העירייה המחתה לטובת התובעת את הזכות לגבות ולקזז את הוצאות האכיפה מאת הנתבע עבור התובעת הואיל ובאותו הסכם נקבע, כי התובעת תממן את כל עלויות פעולות האכיפה, וכך עשתה התובעת בפועל.

5. כב' הרשמת ספרא-ברנע קיבלה את ההתנגדות ללא דיון, כאמור בהחלטתה מיום 17/11/2010. במסגרת החלטה זו התייחסה גם לעניין חוזה ההתקשרות אשר נחתם בין התובעת לעיריית אלשאג'ור ביום 16/10/2007. כב' הרשמת הפנתה לדבריו של כב' השופט סוקול בע"א 9633-05-09 (מחוזי-חיפה) זיו כספי נ' מנאל עסאקלה, שם פסק : "נטען כי קיים נוהג ברשויות מקומיות...לפיו חברות העוסקות בגבייה עבור הרשויות, הן שגובות את הוצאותיהן ישירות מהחייבים...אולם ברי שאם קיים נוהג שכזה הרי שמדובר בנוהג פסול".

נימוקים לבקשה

6.חוזה ההתקשרות, לא צורף בשוגג לכתב התביעה ולא נטענה במסגרתו הטענה בדבר המחאת זכות, בשל מחדל רשלני והעדר מקצועיות של עורכת הדין הצעירה, אשר טיפלה והגישה את התביעה לסכום קצוב.

על כן התיקון המבוקש בכתב התביעה, כולל הוספת משפט לסעיף 4 לכתב התביעה : "במסגרת הסכם ההתקשרות בין התובעת למועצה (המצ"ב כנספח א'1), המחתה האחרונה לתובעת את הזכות הנ"ל, לגבות את הוצאות האכיפה מהנתבע ועל בסיס המחאת זכות זו, מוגשת התביעה דנן".

תגובה לבקשה

7.הנתבע טוען, כי מאחר והתובעת לא הראתה כל טעם המצדיק תיקון כתב התביעה ולא נתנה כל הסבר המתקבל על הדעת באשר לסיבת איחורה בהגשת בקשה זו, יש לדחות את הבקשה ולחייבה בהוצאות לדוגמא, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ.

לחילופין, במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה, יש להתנות קבלת הבקשה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד הולמים בנסיבות, ולהורות על הפקדת מלוא הכסף, אשר נגבה על ידי התובעת מהנתבע בקופת בית המשפט.

התובעת הגישה ב- 4/9/2011 תשובה לתגובה, ובמסגרתה ביקשה לדחות את תגובת הנתבע ולהיעתר לבקשה.

דיון

8. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, המסקנה היא, כי יש לקבל הבקשה ולהורות על תיקון כתב התביעה, תוך חיוב בהוצאות.

המגמה הליבראלית הנהוגה בפסיקה בנוגע לתיקון כתב תביעה, במיוחד שעה שמדובר בתחילת ההליך, וטרם נשמעו ראיות הצדדים, מצדיקה תיקון כתב התביעה כמבוקש. אינני מקבלת כי הסיבה למחדל היא, מחדל רשלני של עורכת דין צעירה, אלא תקלה שיכולה לקרות גם לעו"ד ותיק ומבוגר. לא יאה להשליך עליה את האשמה.